יצירת קשר

ההגדרה “עולם” במובן הרגשי של משמעות, מחשבה, זיכרון, זהות, הבנה ויחסים - כמעט בלתי אפשרית בלי שפה, בלי מילים. הפילוסוף Ludwig Wittgenstein (לודוויג ויטגנשטיין, 1889–1951) טען שהשפה איננה רק כלי תקשורת; היא המסגרת שבתוכה מחשבה בכלל יכולה להתקיים. איננו רק מתארים את העולם באמצעות מילים, אנחנו תופסים אותו דרך המושגים שהשפה מאפשרת לנו. בלי מילים כמו “עבר”, “עתיד”, “אני” או “צדק”, קשה אפילו לחשוב את הרעיונות הללו באופן מלא. הרי כיצד נחשוב לו לא היתה קיימת שפה?... הוגים נוספים, כמו

אנחנו חיים בתוך ים של קלישאות. אנחנו מגחכים עליהן, מתרחקים מהן, ולעיתים, בסתר, גם מסכימים איתן. קלישאה היא רעיון שנשחק מרוב שימוש, אך שרד משום שהוא נוגע באמת אנושית בסיסית. דווקא ברגעי קיצון קלישאות מתעוררות לחיים. במשבר, בפרידה, בתקופות של טלטלה - משפטים שנשמעו שחוקים מדי הופכים פתאום מדויקים להפליא. בעולם העסקי קלישאות נפוצות במיוחד. הן מעניקות תחושת מקצועיות ושייכות, אך לעיתים גם מסתירות היעדר דיוק, היעדר כנות או היעדר מחשבה אמיתית. ובכל זאת, הן ממשיכות לצוף. כי במצבי אי-ו

החלטות עסקיות ומקצועיות לא מתגלמות ב"אקסל" - הן נמצאות עמוק בתוך הנפש האנושית. בעולם העסקי אנחנו אוהבים לדבר על אסטרטגיה, יעדים, תוכניות עבודה, תזרים, צמיחה. אבל מתחת לכל זה פועלת מערכת הרבה יותר בסיסית: טבע האדם. אנשים לא מקבלים החלטות רק מתוך נתונים. הם מקבלים החלטות מתוך פחד, תקווה, דפוסים ישנים, צורך בהכרה, רצון להימנע מכאב, והעדפה עמוקה למוכר - גם כשהמוכר כבר לא עובד. אני מצביעה על כמה דפוסים שרובנו אימצנו בכוונה או שלא אבל פעמים רבות הן מכתיבים את הבחירות שלנו: היאחזות